מרעי ואח' נ' דור-אלון טכנולוגיות גז בע"מ ואח'

פסק דין

1.ביום 07.02.2012 בסביבות השעה 14:00, התרחשה תאונת דרכים בין רכב פז'ו מסחרי גדול (להלן: "הפז'ו"), לבין סובארו פרטית (להלן: "הסובארו"). אין מחלוקת כי בתאונה נגרמו לסובארו נזקים בחזית הימנית.

2.המחלוקת הינה בשאלה: מי מכלי הרכב נכנס לצומת המרומזר בחסות מופע רמזור אדום בכיוון נסיעתו. לפי גרסת התובע, נסע בנתיב הימני של הכביש, שבו שני קטעים מרומזרים, המצויים במרחק 25-30 מ' האחד מהשני. שני מופעי הרמזורים בכיוון נסיעתו הצביעו על אור ירוק ולכן המשיך בנסיעה רציפה, כשלפתע הגיח רכב מימינו ופגע בחזיתו הימנית.

לעומתו, טוען עד ההגנה, מוטי בן מויאל (להלן: "הנהג") כי הגיע לצומת המרומזר בכוונה לפנות שמאלה, אולם בשל תקלת הרמזורים, החל המופע הצהוב להבהב ולכן עצר. לאחר כדקה, כשהתחלף מופע הרמזור לירוק, החל לפנות שמאלה ואז הגיח רכב התובע משמאלו והתנגש בו.

3.אין מחלוקת כי התאונה ארעה בצומת המרומזר השני (מכיוון נסיעת התובע).

כמו כן, אין חולק כי הנתבעים לא הביאו לראייה סימוכין רשמיים, על כך שבמועד התאונה חלה בצומת זו תקלה ברמזורים. טענתם זו מגובה בעדות הנהג בלבד.

נוסף לכך, הנתבעים לא הזמינו לעדות את מי שישב לצד הנהג והיה עד ראייה לתאונה. הנהג הסביר זאת כך:

"ש:למה לא דאגת להביא אותו היום?

ת:אני לא צריך לדאוג לזה".

אינני מקבלת הסבר זה כמצדיק הימנעות מהבאת עד רלוונטי ולכן מתקיימת החזקה כי לו היה העד מעיד, היתה פועלת עדותו לחובת ההגנה (ראו: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות נגד רוזנברג, מז (2) 605).

4.בחינת עדויות הנהגים, באין ראייה אובייקטיבית, מעלה כי יש ליתן משקל לעדות התובע, יותר מאשר לעדות הנהג, מהטעמים הבאים:

א.התובע הציג במהלך עדותו תמונות של הצמתים, בהן ניתן לצפות כי בשני הרמזורים בצמתים בכיוון נסיעתו, מופיע האור הירוק בו זמנית. אמנם, מדובר בתמונות שצולמו לאחרונה, אך לא נטען ע"י ההגנה כי תוכנית הרמזורים במקום כיום שונה מזו שהיתה במועד התאונה.

תמונות אלה מחזקות גרסתו ומסבירות את הנהיגה הרציפה. ניתן להווכח כי המרחק בין שני הרמזורים קצר מאוד.

ב.תמונות הנזק לסובארו מלמדות כי נפגעה בחזית ימנית, סמוך לחלק האחורי של הגלגל הקדמי וכלפי מרכז הרכב. הפינה הימנית-קדמית והכנף הימנית-קדמית עד הגלגל, לא ניזוקו.

מיקום הנזק מלמד כי חזית הסובארו חלפה על פני הפז'ו לפני נקודת ההתנגשות. לו החל הנהג נסיעתו עם התחלף מופע הרמזור לירוק, בנסיעה איטית של 5 קמ"ש כפי שהעיד, והבחין בכלי רכב המגיע משמאל, היה מצופה שיעצור ולא ימשיך בנהיגה. אין חולק כי בכיוון נסיעתו 2 שלטי "עצור".

הנהג העיד שידוע לו כי הוראת התמרור קודמת להוראת הרמזורים.

ג.הנהג לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שלא הזכיר בהודעתו לנתבעת 2 את תקלת הרמזורים. אף גרסתו שהתובע ברח מהמקום הינה גרסה כבושה שעלתה לראשונה בדיון בבית המשפט. גרסתו זו נשללה בעדות התובע שציין כי הצדדים החליפו פרטים ברכבו של הנהג, תוך שהנוסע הנוסף, החליף מקומו למושב האחורי. עדות זו אושרה ע"י הנהג. מובן, כי לו היה התובע בורח מן המקום, לא יכול היה להעיד על כך.

ד.אין חולק כי הפז'ו המסחרי הוא רכב גדול וכבד, שמתחיל נסיעה במהירות נמוכה ביותר. במהירות כזו ניתן לשלוט בתנועת הרכב ואף לבלום מיידית על מנת למנוע תאונה. חרף המהירות הנמוכה, העיד הנהג כי החבטה היתה חזקה והנוסע נפגע בחוזקה. דא עקא, שלא הוצגו מסמכים רפואיים לאמת גרסה זו.

ה.קשה להלום את גרסת הנהג, כי החל נסיעתו עת התחלף המופע לירוק, כיוון שלא ראה זאת במו עיניו. הנהג העיד "עצרתי את הרכב. חיכיתי דקה. ישב על ידי בחור שנסע איתי שאמר לי שיש אור ירוק ושאסע. התחלתי לנסוע". משמע: הנהג לא קלט בחושיו כי האור ירוק והסתמך על דברי הנוסע. כזכור, האחרון לא העיד.

5.לנוכח כל האמור, אני מעדיפה לקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה, לרבות העובדה שנסע בחסות מופע רמזור ירוק, ואילו הנהג זה שנכנס לצומת לא פנויה בחוסר זהירות ומבלי לראות בעיניו את מופע הרמזור בכיוון נסיעתו.